היי שמנה, כאילו אין בך דופי

בימים האחרונים כל הפייסבוק שלי התאגד נגד הקמפיין נגד ילדים שמנים. מחמם את הלב, לראות את כל התגובות המזועזעות: איך אפשר לעשות דבר כזה לילדים? איך אפשר לעשות קמפיין שיגרום להם לשנוא את עצמם, שבוודאי רק יגביר את ההתעללות כלפיהם? כולם יודעים שזה לא יעיל, שאם רוצים שהם לא יהיו שמנים–

בראש שלי אני שומעת חריקת בלמים. מרחיקה את עצמי מנטלית וממשיכה לקרוא את התגובה. ללמד ילדים לאכול בריא ולהיות פעילים גופנית, כדי שלא יהיו שמנים. לא לגרום להרגיש רע, חלילה וחס, על הגוף שלהם שלא אשמתם שהוא כזה. רק ללמד אותם שהגוף שלהם לא בסדר. לא נורמלי. משהו שצריך לרפא, בין אם הם סובלים כרגע ממחלה כלשהי או לא. שלא יגדלו להיות מבוגר שמן, שעליו כבר לא צריך לרחם ולהגן.

אני מבוגר שמן. היי. באמת, סליחה שאני קיימת.

תדעו, כל מי שקורא, שאני אומרת את זה כי אני אוהבת אותכם. כי אכפת לי ממכם. אני רק רוצה שתבינו איך אתם נתפסים, גם אם זה לא נעים לשמוע.

כשאתם מדברים על "מיגור ההשמנה", אתם לא מדברים על מושג ערטילאי. אתם מדברים עלי ועל הגוף שלי, כמו שהוא. אתם אומרים לי, "היינו מעדיפים שלא תהיי קיימת, שאת מקומך תתפוס מישהי רזה שפחות או יותר דומה לך". אני יודעת שקשה לכם לשמוע את זה, שזה לא נעים, שאולי לא התכוונתם – אבל זה מה שאתם אומרים. אתם אומרים לי שהייתם שמחים יותר אם הגוף שלי היה נראה כמו משהו שנעים לכם לראות.

"אבל אנחנו דואגים לבריאות שלך!" – כן? כל הדיבורים על אוכל, על פעילות גופנית – הנקודה היחידה שבה הדיון נגמר, שבה אתה נחשב "בריא" ועוזבים אותך בשקט, היא הנקודה שבה אתה רזה. לא כשלחץ הדם שלך תקין, או רמת הסוכר והשומן בדם. הנקודה שבה מסתכלים עלייך ולא צריכים לחשוב שאתה נראה לא בסדר. לא נורמלי.

אתם יודעים מה אחד המקדמים הכי חשובים לאריכות ימים? חיים בקהילה. לא סתם, קהילה שאוהבת אותך ומקבלת אותך. אכפת לכם מהבריאות של ילדים שמנים? אל תגרמו להם להרגיש שאוהבים אותם על תנאי. אל תגרמו להם להבין שכל עוד הם לא נראים כמו התמונה המנטלית שלכם לילד בריא, משהו בהם פגום.